יש כאלה שאתה נותן לעצמך ללעוג עליהם. כי יש סוג של אנשים
שכאלה שקמים בבוקר מרוחים במשחת שיניים או קורי שינה, שלובשים
את הסוודר הכי מכוער שראיתם עם מכנסי דגמ"ח.
הם לא פגעו בך, הם דווקא ניסו להיות נחמדים אליך לפעמים, אבל
הם מסוג האנשים האלה שאתה חייב לצחוק עליהם.
הם לא מוסיפים לחיים שלך, אבל הם גם לא מזיקים, בגלל זה אף פעם
לא תצחק להם בפנים, רק אם הם עושים דברים ממש מעצבנים כמו לדבר
לעצמם באמצע שיעור מתמטיקה, או לגמגם בלי להגיד מילה אחת שלמה,
אבל הם יסלחו לך אחר כך וימשיכו לגמגם לעצמם בשיעורי מתמטיקה.
סימונה פאצ'ו, זהו שמה של ילדה מגומגמת, גדולה כזאת, עם מכנסים
שרק עליה משום מה לא נראים טוב, וסוודר שסבתא שלה שלחה לה
ממוסקבה הקרה.
לפעמים אני מנופפת לה לשלום בקצה השני של המסדרון בבי"ס, אבל
רק בימים שיש לי סיבה להיות במצב רוח מרומם. בדרך כלל אני פשוט
לא מסתכלת להילה המלוכלכת שסביבה.
אני באמת חושבת שסימונה פאצ'ו זה לא רק עניין של מראה חיצוני,
אני באמת חושבת שסימונה פאצ'ו היא ילדה חסרת שמץ של ביטחון,
קצת מסורבלת ומבולבלת.
אנשים כאלה, אני לועגת להם בגלל שלא נראה מי יודע שאכפת להם
ממה שאנשים חושבים עליהם. הם לא מודעים לכך שהם לבשו את החולצה
הפוך? הם לא מודעים לכך שצהוב זרחני מסרטן לא רק שאוכלים אותו?

בחייך סימונה, תקני מראה, תתאמצי כמה דקות מסקנות לסדר את
השער, אולי אפילו תנסי  ללבוש מחשוף, מכנסים שיחמיאו לך?
ואולי סימונה פאצ'ו, אולי הבעיה בכלל אצלי? אולי אני מקנאה בך
על כך שממש לא אכפת לך מה אנשים חושבים עליך, שאת מדברת למרות
שאת מגמגמת, שאת מדברת לעצמך בשיעורי מתמטיקה כי פשוט ככה קל
יותר להבין? שאולי את הדגמ"ח האלה את ממש אוהבת וממש לא משנה
לך מה אני חושבת ומה כולם חושבים. אבל צהוב זרחני סימונה? צהוב
זרחני? את זה אני בחיים לא יבין.