על ההר הגבוה בעולם
מטייל תשוש ועייף נרדם
במערה חשוכה ואפלה
מזמזם שירי אהבה
נזכר בכל מה שראה
המלחמות האין סופיות של הטוב והרע
הנופים הקסומים סימפוניות הגלים
בידיים רועדות על דף רטוב מדמעות
כותב הוא את שמה כדי לתאר
יופי ואכזבה

על גדות הנהר הארוך בעולם
מטייל רעב וכואב נרדם
בין שיחים ירוקים לקוצי הוורדים
מפנטז על דמות זהובה
ומתחיל לאבד תקווה שימצא את הסיבה
נזכר בל מה שחווה
במלחמות הרעבים במות הילדים
במצוקת הקשישים בשנאת הזרים
בידיים רועדות על דף ספוג דמעות
כותב הוא את שמה כדי לתאר
צחוק ושמחה

במקדש העתיק בעולם
מטייל שבור לב נרדם
בין אבני הפינה  על מיטת קש רעועה
שכח הוא את דמותה
מתחיל לפקפק במהות הבריאה
חושב שברח אך שכח הוא ממה
רק זוכר את כאב העולם
שהמושלם לא קיים
התשובות לא עונות על שום שאלות חשובות
והוא לבד
בידיים רועדות על דף קרוע מדמעות מצייר
דמות זהובה שהוא קורא לה
תקווה