נהג הקטר צופר,
את מתעוררת, הרכבת מאיטה ועוצרת בתחנה לא מוכרת.
מתוך הרגל את יורדת מהרכבת
משפשפת עיניך מהשינה ומתחילה להתבונן בדברים.
בלאט, דרך הטשטוש מתגבשות צורות
והנה כבר נראים דברים מוכרים.
הנה המיטה אליה נכנסתי אתמול,
הנה הארון בו נמצאים בגדי,
הנה הדלת ומאחוריה העולם.

רכבת, לילה

נהג הקטר צופר,
את מתעוררת,
הרכבת מאיטה ועוצרת בתחנה לא מוכרת.
את שואלת את הכרטיסן מהו פשר המקום הזה אליו הגעת.
הוא עונה שזהו מקום חדש
ואת מוזמנת לרדת אם את רוצה.
את מהרהרת על הרעיון קצת ומחליטה לחקור את המקום החדש.
את פותחת את הדלת,
האור מסנוור,
העיניים רוצות עוד כמה רגעי חסד של חושך.
עקצוץ נעים, משב רוח קריר עובר בעורך,
מציף מחדש את המודעות על החום הפנימי.
ציפור מציצה ממגירה בחלל הנפש,
בוחנת את סביבתה, יוצאת, נעמדת על ענף, פוצחת בשיר.
בלאט, דרך הטשטוש מתגבשות צורות והנה כבר נראים
דברים.
אולי תראי מיטה,
אולי תראי ארון בו בגדים,
אולי תפגשי בדלת, ומה יש מאחוריה?
גל רטט עובר בגופך -
עולם ?