|
האדמה זעה מתחת לרגליים
לוחות פלדה כבדים
אלה הם מפתחות המעבר
מעבר לכל מה שמוכר היה.
התדר משתנה מבעד לעיניים
לצורות אחרות של הכרה
החדר הזה יציב למגע האור
אני לוחש מיתרים בערפל.
דרך המילים קורנות כנפיים
ניצוצות על פני חלל הכוכבים
האיש ניצב על אם הדרך
תמיד כשהלילה הכי כבד.
אחר כך שכחתי מה קרה
עברנו ערוץ לאורך קו המים
הזקן הזה נראה מוכר
אני לא רוצה אפילו לדעת. |
|
|
הלוואי והייתי
עמוק כמו שאני
יומרני.
שלומי שבן,
באינטרוספקציה
נוקבת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.