כל דקה שאת לא כאן היא נצח נצחים
וכל דקה איתך - חלום הוא שחולף ביעף
כי איתך הלב שלם ולצידך הוא מפרפר
את לא כאן- הגוף שפוף והנפש מתפקעת
כי שידך איננה מלטפת הגוף אינו שליו
ושידך מוטלת על חזי צמרמורת עינוגים מכה בעוז
לתוך תוכך רוצה לצלול, להקיף ולהחיות נפשך צמא
את הבל פיך רוצה לטעום, ומזוהר של גופך רוצה לזרוח
רק הניחי לליבך לפרוח, רק תני לנפשך קצת דרור
אציף אותם תחושה כה נעימה, בהרגשה של חג, של עונג
אז ליבשי לבן ובואי לגני
ירוק עד מאמיר של עץ אקטוף לך
וכחול של השמיים אניח לרגליך.
צמרמורת בי חולפת כשאת מחבקת
וצמרמורת בי חולפת כשאת מתרחקת
אך מה שונות הן זו מזו,
אחת עתיד וחלומות זורעת והשנייה פחד וחולשה קוצרת
את כל הזמן שבעולם אאסוף למענך,
את כל עוצמות נפשי ארתום לאשביעך
בסבלנות אין קיץ אלחם בכל מכשול, בכל פחד שמכריע
כנמלה אבנה בית לאהבתנו, אביא ענף ועוד ענף, על אף הסערות
כאורפאוס ארד שאולה וכאגממנון אשיט למענך אלף ספינותיי
אז אוורידיקה היי למעני כי מהלנה יפה את בעיניי וענוגה מכל
אחת
שובל ריחך מורה רוחי וצחוקך - משוחרר, רודף לילי
לשווא, אקלל עצמי ואלוהיי לעד, אם ארמוס את עלעליך
יינבלו פרחיך - אשקה אותן דמעה, אנשק אותם רכות
"כן" צמא לשמוע, "אוהבת" יגע להשיג, אך זמן לי למכביר
כי כל כוכב לוחש לי שמך והירח בלובנו - מלווה, מנשק, מבטיח.
כל שיר פורט בי זיכרונך ועיניי מנצנצות, דומעות לנוכח היותך
אין מנוח, אין שקט ושלווה - המוח מסרב לרגוע והבטן מתהפכת
אם את מרגישה כמעט כמוני אז תני לי לנחם, תני לי להתיר
כי יש בי הכוח אפילו בשביל שנינו,
יש בי מוכנות ורכות ויש בי המילה והתקווה.
