[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הכי נחמד זה לשלב עסקים וטיולים וככל שהמקום אקזוטי יותר
החלומות פרועים יותר.
ימי עבודה ספורים בדרום אמריקה שנופלים תקופה קצרה אחרי הקרנבל
בברזיל הציתו מיד את דימיוני וכמובן שגם התארגנתי בהתאם.
טיסה מוקדמת לברזיל, על מנת שאוכל לחוות את הקרנבל פלוס שיריון
מקומות במלון בריו לתקופה הבוערת הזאת שקשה להשיג מקום, פלוס
חבילת תיור מקומית וכרטיס כניסה לאיצטדיון הגדול שבו נערך
תחרות בתי הספר לסמבה, שיא הקרנבל.
זה היה התנאי שלי לעיסקה ומיד אחרי שקיבלתי אישור התארגנתי
למסע.
תיחקרתי חברים שטיילו שם ורשמתי לי מקומות חובה לבקר בהם.
הסיפורים הציתו את דימיוני וכבר בטיסה התחלתי לפנטז על החוויות
הצפויות לי.
הסיפורים אודות בני ובעיקר בנות המקום עוררו את דימיוני  ובכל
נערה ברזילאית ראיתי פוטנציאל לחגיגה. לבנות, שחורות, מולאטיות
ואפילו אינדיאניות. כל אלו חיכו לי שם, לפחות לפי הסיפורים של
חברים שביקרו שם בעבר.
"תיזהר מאוד מפושעים שם, אלו לא יודעים רחמים ומסוגלים להרוג
בשביל כמה גרושים. אבל חוץ מהם תיתקל בעם נחמד מאוד ומסביר
פנים". אלו היו ההוראות למסע שקיבלתי ועם המידע הזה יצאתי
לדרך.

הנסיעה היתה ארוכה ועברה דרך כמה מדינות עד הטיסה האחרונה
שיצאה מליסבון שבפוטוגל אל ריו דה ז'ניירו שבברזיל.
חבורה של ישראלים עברה את הדרך הזאת והחלפנו מידע לגבי המקום,
להיכן כדאי לנסוע, איפה כדאי לישון והיכן המקום הטוב ביותר
לעבור בו את ימי הקרנבל.  הדעות התחלקו בין רסיפה שבצפון,
סלוואדור באהייה וכמובן הקרנבל הגדול שבריו. הרוב חשבו שאת
הקרנבל הראשון כדאי לעבור בריו.
בחורה צעירה כבת 22 משכה את תשומת ליבי,
היא הייתה חתיכה מאוד בעלת גוף מבטיח ושיער צבוע לבלונד
ששיווה לה מראה סקסי מאוד.
ניהלתי איתה שיחה ארוכה והסתבר לי שהיא נוסעת מריו לסלוואדור
באהייה מיד לאחר הנחיתה, ומישם תמשיך לעשות את הקרנבל ברסיפה
שבצפון ברזיל, היא היתה בקטע מיסטי מאוד והשיחה איתה היתה
מעניינת, בחורה מרתקת בהחלט.

סיפרתי לה שאני מתכוון לחגוג את הקרנבל בריו אבל כיוון שאנחנו
נוחתים כשבוע לפני הקרנבל אני מתכנן גם לבקר במדינת באהייה
ובעיר סלוואדור, להיות שם בתקופת הטרום קרנבל,  והכי חשוב
להגיע לטכס היאמנז'ה שנערך ב 2 לפברואר בים שמול חופי סוולאדור
באהייה ובו משליכים פרחים לים על מנת לרצות את היאמנז'ה, אלת
הים.
הסיפורים על האווירה המיסטית שבסלוואדור גירו מאוד את סקרנותה
של הבלונדינית וסגרנו בינינו שניסע ביחד לסלוואדור ומישם היא
תמשיך לרסיפה ואני אחזור לריו.

הטיסה היתה טיסת לילה, קיבלתי את המושב ליד החלון אך
הבלונדינית ביקשה להיתחלף, רצתה לראות את הנוף (הטיסה היתה
טיסת לילה ולא ראו כלום).
כמובן שהסכמתי, רציתי להיות ג'נטלמן.
עברתי לשבת במושב האמצעי כשלצידי השני ישבה בחורה מולאטית
צעירה, רזה ונערית משהו.
החלפתי כמה מילים איתה והיסתבר לי שהיא הגיעה  מישראל שם עבדה
כמה חודשים והיא חוזרת למשפחה שלה בברזיל.
המיבטא המיתגלגל שלה היה סקסי מאוד וישר ניזכרתי בסיפורי חברים
על בנות ברזיל.
בכל זאת העדפתי ללכת על בטוח והיתרכזתי בשותפה החדשה שלי
למסע, בבלונדה הצעירה והמבטיחה שישבה לשמאלי.
אחרי ארוחת הערב כיבו את האורות, המסע היה ארוך מאוד, הייתי
עייף ונירדמתי חיש מהר. חשבתי שאחלום על מה שמצפה לי עם
הבלונדה אבל דווקא המולאטית עלתה לי בפנטאזייה פרועה.

הבלונדה העירה אותי לארוחת הבוקר שהגישו. היסתכלתי לעבר
המולאטית, לו רק ידעה מה פינטזתי עליה, חשבתי לעצמי והיסמקתי.
"בונג'ייו" היא אמרה לי וחייכה חיוך מקסים.
התכוננו לנחיתה אחרי הנסיעה הארוכה.
"להיכן בברזיל אתם נוסעים?" שאלה אותי המולאטית בעברית במבטע
פורטגזי מתגלגל.
סיפרתי לה על התוכניות שלנו ואמרתי לה שבעוד כשבוע אני מתכוון
לחזור לריו.
"כשתחזור לריו אני אוכל להדריך אותך אם תרצה" לחשה באזני,
"תתקשר אלי כשתגיע" אמרה ודחפה לידי פתק עם מספר הטלפון שלה.
לא כל כך נראה לי שאעשה את זה, חשבתי לעצמי, תיכננתי על
הבלונדה, אולי אשכנע אותה להמשיך איתי לריו.
בכל מיקרה, קיפלתי את הפתק ודחפתי אותו בארנקי.
באהייה מחכה לי וצופנת בחובה המון הרפתקאות ואני לא בטוח להיכן
אמשיך משם.........



ובאמת לא שיערתי איך יתגלגלו העינינים, המסע שהחל עם
הבלונדינית בסלוואדור באהייה והמשיך עם המולאטית בקרנבל הגדול
בריו, החוויות במנאוס ובג'ונגלים של האמזונס, החוויה של כניסה
למישפחה מקומית בסלוואדור, כמעט הופך לחלק ממנה, והסיום המקסים
במורו דה סאו פאולו שכמעט השתקעתי שם עד שניזכרתי שהקרנבל כבר
הסתיים והפנטאזייה צריכה לחזור למציאות.



הנסיעה בחזרה לריו היתה ארוכה מאוד, האוטובוס שנוסע בדרכים
הבין עירוניות ואפילו בין מדינות היה אוטובוס מפואר, אבל זה רק
בהשוואה לאוטובוסים הישנים שנסעו בקווים העירוניים.

בפועל זה היה אוטובוס ישן, מרעיש ומקרטע, כשהדבר היחידי שהפך
אותו לאוטובוס לנסיעות ארוכות היה המושב שהיה נוח מעט מהרגיל
עם אפשרות הטייה לאחור, לישון מעט.

התבוננתי במולאטית הצעירה שישבה לידי, שקועה בשינה עמוקה
שמופרעת מידי פעם בסיבוב חד של נהג האוטובוס.

שיחזרתי במחשבותי את השעות האחרונות, את הפרידה ממורו דה סאו
פאולו, האי הקסום. את השייט במעבורת הגדולה לנמל של ולנסיה ואת
ההמתנה לאוטובוס שנוסע נסיעת לילה עד לויטוריה, מעל מחצית הדרך
לריו דה ז'אניירו.

ויטוריה היא עיר גדולה וממנה כבר יהיה קל לתפוס אוטובוס
לריו.

לא הצלחתי להרדם, בחוץ כבר היה חושך וידעתי שיש לי כמה שעות
נסיעה טובות עד ההפסקה בדרך, לקראת חצות, ואז להמשיך בנסיעת
לילה עד כמעט עשר בבוקר, שעת ההגעה לויטוריה.

בריו אני נפרד מהמולאטית שהיתה לפרקים הפנטאזייה שלי, לפרקים
חברתי למסע ולפרקים אפילו ארוסתי. דרכה גיליתי עולמות חדשים,
עולמות של תרבות חדשה, עולמות של סקס שלא ידעתי שאפשרי בכלל,
עולמות של חיים בעוני אבל באושר יחסי, בעצם הבנתי את המהות של
הקרנבל האמיתי, הבריחה של המקומיים לעולם של פנטאזייה לכמה
ימים, ואחר כך החזרה לחיים הקשים, מנת חלקם היום יומית.

חשבתי על הבלונדינית שנסעה צפונה, מעניין מה עלה בהמשך מסעה.

ניזכרתי באינדיאנית שהשארתי במנאוס, מעניין מה היה קורה אם
הייתי מבלה איתה, מכיר אותה יותר לעומק.

חשבתי על הגורל שזימן לי את המולאטית שאיפשרה לי להכיר עולם
אחר, וגם על העובדה שגרמתי לה לקרנבל מיוחד, לחופשה לא
צפוייה.

התבוננתי בה ישנה, שלווה עצומה אופפת את פניה, משלימה עם
גורלה, יודעת שעוד יומיים היא חוזרת למלחמת החיים שלה, לעבוד
בשכר מינימום בריו ומי יודע מתי היא תראה עוד פעם את מישפחתה
בסלוואדור.

הנסיעה הארוכה הייתה מתישה, וכמעט ללא הפסקה, היו שני נהגים
שהתחלפו ביניהם אבל אותות העייפות כבר ניכרו בהם.

בסביבות עשר בבוקר הגענו לויטוריה, עיר גדולה ששרידי הקרנבל
ניכרים בה, שלדים של עגלות קרנבל גדולות פזורים לצידי הדרך.

בברזיל מקובל שבית הספר לסמבה שזוכה במקום הראשון מוכר את
פירטי הלבוש ואת עגלות הקרנבל בסכומים גדולים שמעשירים מאוד את
קופת בית הספר, שאר בתי הספר שורפים את כל התילבושות ואת
העגלות ורק מקווים שבשנה הבאה יזכו הם.

כוס מיץ קנה סוכר וסנדוויץ טוב היו ארוחת בוקר לא עשירה במיוחד
אבל משביעה למדי.

האטובוס הגדול והמרווח יותר יצא לריו למסעי האחרון בתוך ברזיל,
התבוננתי בשלדי הקרנבל, סימלי מאוד למציאות האפורה האופפת את
התקופה שאחרי הקרנבל, אחרי הפנטזייה הגדולה שהסתיימה והותירה
אחריה רק אבק והמון זיכרונות.









loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פרויד!








פרובוקטורית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/3/09 17:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ברזיל ברזילרו

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה