אבי רז / אימפרסיוניסט |
היטבת לרשום,
אדווה חרישית על המים.
ביתך האהוב, עוד ניצב על תלו,
חבצלת נושקת לעין.
כמו אלוהים
מתוהו בראת
ספינות של עלים ותפרחת.
הגשר שלך, לא מוביל למקום,
אך כמה חדווה בעיניים.
הו קלוד יקירי,
כה היטבת לרשום,
משיכות עדינות על הקנבוס.
נוף בן מאה שממשיך עוד לרקום,
בגווני אור וצל מול שמים.
הגן שיצרת
ממשיך ללבב,
ופוזם את זמרת מכחוליך.
האביב שוב חוזר, כל שנה בעתו,
בשנים שחולפות בלעדיך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|