רציתי להסתכל לתוך עינייך
ולראות מעבר לאדמה אשר נושאת רגליי כעת
הסתיו אשר מכתים ירוק
והרוח שבשמי המנוכר קוראת
לוחשת, מסחררת מבטי
אל הנותר מאחוריי
בספק להכאיב לי, אנוכי
על עצמותיי.
אותו עץ אשר הוכתם
עצר נשימתו כלא רואה ומיותם
והזמן אשר חלף שכח לעצור ממלכתו, מלאכתו
כאשר ספק דחיתי את אלה העומדים אינם
ונשפך אדום כדם
נושא עמו אותן התפילות
קם ונעלם
בין אלף וכמעט באות

(קול רם. והוא קורא
שפתיים של דם, שפתיים של דם
אדם וחווה, חווה ואדם

האם יש לזה סוף?

בבקשה שיהיה לזה סוף...)