נמצאת לבדי,
בתוך חדר סגור
אקדח טעון מחזיקה ביד,
אצבע על ההדק
עוד רגע משתחרר כדור
מקרבת לראשי
בזווית כמו שמראים בסרטים
כואבת לי היד
אך תכף, עוד מעט
ייגמר הכאב הזה
לעולמים.
דמעה נוזלת על לחיי
ואחריה מגיעות עוד רבות,
הפנים שלי מתעוותות,
מעצב.
לבי פועם בחוזקה,
בכל רגע מגביר את הקצב.
די! מספיק עם הדרמות!
משחקת אותה ילדה תמימה
הרי שנים שאני חולמת לעשות זאת
פשוט לשתוק, לא לומר מילה!
למה פתאום אין לי אומץ?
בסך הכל לחיצה קטנה.
לרגע סולחת לי על הכל,
מחזירה אלי את החיים במתנה.
מזיזה את האקדח מראשי,
מכוונת אל הקרקע
האצבע רחוקה מההדק,
פותחת את הדלת,
יוצאת מהחדר
וחוזרת לחיים רגילים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.