|
אנשי תיבות הנגינה
עוטפים את חלל הסמל
בחיוכים שנלחשו בערפל
בעולמות של חוסר הבנה.
נפצי תודעה בלב החשכה
רוקמים את סיבי התדר
הבוקר עולה מנגד
על פני שקרי האתמול.
אחר כך הפחד שולט באפלה
מקבצים של זיכרונות כבויים
אני לא זוכר את העיניים
שנשבו בי אהבה של כוכבים.
המנוע השבור של הטוהר
זרם בי בכל העוצמה
לא יכולתי לראות יותר
איבדתי הכרה. |
|
|
יש לי בחור
בעבודה, קוראים
אותו יעקב.
המנייק מקלל
אותנו ברוסית כל
היום, אבל לא
מוכן להסביר לנו
את הקללות שלו,
כי "אנחנו לא
נבין, זה יישמע
לנו מטופש אבל
בעצם יש שם
קללות גאוניות
והוא לא מוכן
לפגוע במסורת
הסובייטית."
אקיצר, הלכתי,
חקרתי, בדקתי,
השוותי, וגיליתי
לבסוף
שפיזדאקריל זה
"כוס מכונף".
אני שואל: וואט
דה פאק? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.