אנשי תיבות הנגינה
עוטפים את חלל הסמל
בחיוכים שנלחשו בערפל
בעולמות של חוסר הבנה.
נפצי תודעה בלב החשכה
רוקמים את סיבי התדר
הבוקר עולה מנגד
על פני שקרי האתמול.
אחר כך הפחד שולט באפלה
מקבצים של זיכרונות כבויים
אני לא זוכר את העיניים
שנשבו בי אהבה של כוכבים.
המנוע השבור של הטוהר
זרם בי בכל העוצמה
לא יכולתי לראות יותר
איבדתי הכרה. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.