|
הפרחים כבר יבשו
ועימם חדרי ליבי הנסתרים
כמדבר שממה, צמא לגשמי ברכה
טיפות של גשם חבויות בתוכי
תחת עור גס שהותירו השנים
מסע פנימי להחייאת העצמי
אפרוחים משחקים מחבואים
כדורי פרווה של ילדות
תמימות הרסנית ומפולת שלגים
כמיהה לבית שליד הים
כל מה שלא אמיתי
כל מה שמקומו לא איתי
ביד קשה אך מלטפת
אתה בורר מוץ מתבן
הבית שליד הים כבר לא קיים
נותרו שלדים של בניין מרוקן
אמת מתפוררת אל תוך חול הים
אתה כאן איתי
עכשיו
זה הזמן
|
|
|
השיער הבלונדיני
המהמם, העיניים
המבוהלות,
המדהימות
בלחותן,
המסתכלות עליי
ביראה והריסים
שהצלו עליהן;
השמלה הלבנבנה
שלך שתאמה באופן
מושלם את
הנעליים,
השפתיים
החושניות, העור
התכול... זה מה
שעשה אותך כל כך
בלתי נשכחת
כשהכנסתי אותך
לסיר.
גרגמל נזכר
בדרדסית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.