הכל חשוך, עלטה מוחלטת
אבל אני רואה, תמונה חדה וברורה
גם אחרי שאת עיניי אני משפשפת
נגלית בשנית אותה תמונה ארורה
שלי ושלך קיימים ואיתנים
לא, אל תגידו לי שזה לא קיים
אתם העיוורים, החולמים
אני יודעת שבסוף המסלול הוא שם
משוגעת אתם קוראים לי
אבל אני נאבקת, צוחקת, מאושרת
תרפי את צועקת, הוא שלי
ואני באור, מביטה בך ושותקת
שתיקה של ניצחון מהולה בגאווה
כי אני רואה אתכם אבל אתם לא אותי
למה בכל זאת אני לא שלווה
מה מפריע אפילו לשירתי
שוב התמונה הוורודה שדוקרת כל כך
תצא כבר מהמסגרת תבוא אליי
מהכל אנחנו נשכח
עד מתי אחכה עד מתי?