הוא ישב לידי באולם התאטרון;
הפרידה בינינו חציצה של אוויר בלבד;
הזמר שעל הבמה שר אריה מתוך אופרה ידועה;
התזמורת המיומנת ביצעה את חלקה ללא רבב;
חרף היותו מצונן, הצטרף שכני בנחישות לשירת הזמר,
בעיבוד מקורי משלו, בשיכרון-חושים, בתוספת שיעול ועיטוש.
בהיותי אופטימי-מטבעי קיוויתי שהצרידות תכריע את התלהבותו
ואולם הדבר לא התרחש, והזיוף התמשך והתמשך.
(נאלצתי להאזין לשתי אופרות במקביל במחיר של אחת)
ולכן - חרף היותי פציפיסט -
הוצאתי סיכה שהייתה תקועה בדש בגדי
ודקרתי אותו בעדינות בידו.
הוא סבר כנראה שנעקץ על-ידי חרק
ואת כל תשומת לבו הסיט לגירוד היד.

לשמחתי לא היה גבול כאשר שמעתי זמר אחד בלבד.