אז אתה תלטף לי את הראש
ותציין שטעיתי
-"אתה משקר לי עכשיו"
-"באמת? תוכיחי".
אני לא מעוניינת לשחק פה משחקי קוביות.
את הגן שלי עשיתי,
התחשלתי מהרבה טעויות.
אני רוצה שתדבר כבר
"קשה לי להוציא החוצה את מה שעובר בתוך הראש."
ואיך אני תמיד מפחדת -
את האמת שלך לדרוש.
זה סתם סיפור של ילדים בגן -
להידחות על ידי מישהו
בלי קשר לאהבה.
או אולי סרט קולנוע,
באיכות ממש עלובה.
רציתי שתפנה מקום גם בשבילי
בתוך החיים העמוסים.
מילים ומשפטים.
סודות -
אולי כמוסים.
אתה לא חושף רגשות,
או לחילופין מתעניין ושואל.
"זה טוב לתת לאישה לחכות."
ואת הלילה ההוא,
אני אמשיך בלית ברירה
עוד לקלל ולקלל. |