ניר שין / הלכת אתה |
כשהלכת, בעיניך שחור של סוף.
הייתי כזאב המיילל
מתוך הרגל
הגעגוע שורף את הירוקים שבעצים.
כוכב אחרון מכסיף באדישות.
שקט מבעבע תחתיי
צער מזדקן מפליג על אדוות מתחנחנות
למרחק התמידי, המואר.
הייתי כעורב המתנכל לליל
שהשלכת הפשיטה צמרתו,
מתרוקן כמו שזמן
מלמעלה למטה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|