אוריאל מור / עכשיו |
תיבת צבעים נפתחת ונסגרת מעליו.
הציור הזה אחר.
אני רק נוגע בחיים.
פסי רכבת נמתחים לאורך
צעדים גדולים פוסעים עליך.
דרך מתחילה כאן.
בין מגע יד אדם למגע הדף.
אני מקשט את השורות בך.
זמן הוא רק משוואה של שעון חול מתרוקן.
יצירה אחת יחידה אולי תוליד אותך.
אני מקשט אותך בי.
אי אפשר לומר הכול.
אתה כמו הזקן והים.
נגיעת אמן מציירת אותך.
קימוריך בצל.
אין לי אח ורע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|