ב. רוית / היום שאחרי |
יושבת במרפסת, יורקת חרצני דובדבנים
השמש מתעתעת בין שעת ערביים לשקיעה
חושבת על איך שוב התמסרתי
איך שוב הוא הצליח לשרוף אותי בין זרועותיו
למה זה הופך אותי?
איך אני שורדת להגיד לו שאני אוהבת
כשהוא לא מוכן להילחם על אהבתי
עולה עייפה במדרגות חיי הנאלחים
חותכת את עצמי לישון
היכן אתם כל ימי חיוכים ואושר
שמש צוחקת כבר לא איתי. עליי.
מצביעה עם קרניה על הילדה שאיבדה הכל
שהפריחה לשמיים אהבה טהורה למען אחת מלוכלכת
משריינת כוחות מחודשים
מהיכן?
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|