כתרנגולת אני מונחת על מגש
לפני יום קראת לי ממי, כפרה,
עכשיו אני כפרה או אולי
מנחה, זה בכלל לא משנה כשאין בי
מנוחה,
קח אותי אתך,
מעבר לגבולות הגוף
שלי,
שלך,
מאחורי הנשימות, העיניים הפעורות
לא מגישים פנים, או
גב, אין כלום מעבר למה ש
עכשיו.
קח אותי מעבר לעננים מכובסים
נחפש שם צורות,
תגיד לי, שמת לב שצורות זה
דומה לצרות?
אני מכבסת מילים
מלוכלכות,
קדושות,
מתבוננת בהן ממעוף הציפור
קוראת להן,
צועקת לך,
צווחת
כטווס גוסס אני קוראת,
כורעת ללדת את עצמי או
אותך,
את צריכה להתגבר,
אתה אומר
בקול
שאין בו צליל.
בלהתגבר יש גבר,
ברוך שלא עשני,
תוביל אותי בחוט קשור
אסור, מותר, מותר
אסור,
זה בכלל לא הסיפור,
גם כשאני מותרת,
אני כבולה, לא יכולה
וככה אני עפה, גבוהה,
ויש לי יתרון.
ממעוף הציפור
אני יכולה לשיר צלילים גבוהים,
צלילים מתפוצצים,
אני יכולה להעיר את
עצמי,
אני בקלות יכולה
ליפול. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.