החמור בעל גלימת המשי,
הוא קנה אותה בזול לפני כמה שנים.
עלתה לו רק כמה נקודות פסיכומטרי
ושיר טורקי אחד.
הוא זוכר את הימים שהיא בהקה בשמש,
מתנפנפת לה ברוח, מתבדרת ומהדרת.
רבים מאז ניקו את רגליהם הבוצית בה
כאשר רכבו על גבו השחוח.
אז שכח שיש עליו גלימה.
ואכן,
נהג כמנהג החמורים.
עיניים תוהות ראו אותו רועה בחצר העיר
(מה לגלימה כזו להתבוסס ברפש זה?)
אייייייי עההההההה
הוא קרא לשמיים,
והם ענו לו: חכה
והוא לא חיכה.
ניסה בדוחק לנקות את הרפש מעליה
כמעט והצליח,
אך כשל
כיוון שגם את עיניו כיסה הבוץ
וזבובים רבים החלו משוטטים מעליה ומעליו,
משוטטים משוטטים ומשק כנפיהם לא פוסק.
אמרו לו לגרשם,
אך הם חבריו היחידים
וגם אם לא,
הלא הוא רק החמור
בעל גלימת המשי הצחורה. |