הומואים עולים אל תל-אביב כדי למות,
אבל קודם לכן הם יעשו תמונה אחת ליד הכיכר של הצנטרום
ואחת מול קקאו בשדרות רוטשילד, עדיף בשעת לילה,
להגיד משה היה כאן ותראו אותי עכשיו.

אחר-כך הם ימחקו מהמזכירה האלקטרונית שלהם
את ההודעה המתחכמת, ובמסנג'ר הם יחזרו לתמונה לקונית
של סוס של מיקרוסופט, שחור ולבן ושחור שנבחר לא במיוחד
בשבילם,
כי זה הדבר הכי מדויק שקרה להם בשנה האחרונה.

ואז, ברגע מסוים של זחיחות הדעת ובשם כל מה שנכון פוליטית הם
לא ישכחו לציין
באוזני כל מי שיאות להקשיב, שבעצם גם הם הפריחו לרגע את שממת
הנגב ואולי אף
הציצו לאברכים בירושלים, ובמשך זמן מסוים שלווה באזעקות עולות
ויורדות אפילו
חזרו הביתה לצפון לכמה דקות, להיישיר לאמם המסכנה מבט בעיניים
ולחשוב כל הזמן

שהומואים עולים אל תל-אביב כי לא ניתנה להם ברירה אחרת.
מכל קצוות הארץ הם יוצאים למסע נשואי צידה על גבם,
וככל שנוקף הזמן מתעלמים בשמחה וברפיון מהחור הנפער והולך
בילקוט הוויתם.
ממנו זולג חול שחורך שביל עדשים שלא מעניין אף אחד.