הולכת ברחוב בשקט
פוסעת צעד אחר צעד
מביטה בכפות הרגליים
מבט לשמיים,
ושוב לרחוב
מחפשת את עצמי בעיר הזאת
חיוך, פנים מוכרות
אולי קצת אהבה
אך בקהל הגדול
מלא הייאוש הזה
פנייך אינן מתגלות

פתאום הבנתי
את משמעות המילים בשיר ישן
שמתנגן עכשיו ברדיו
בתוך מכונית חולפת
ומעלה בי התרגשות
בשעה כה מאוחרת
ואני לבד ברחוב
מנגבת עוד דמעה שזלגה
חושבת כמה מוזר,
נדמה שטוב לי בתוך הכאב הזה

שקט בחוץ
ובבית כולם כבר ישנים
ואני טובעת בים של תהיות
שאולי עברת לידי
שאולי לא הרגשתי
מנסה להיזכר
אולי ראיתי אותך חוצה את הרחוב?
מתכסה בשמיכת חלומות
ויודעת שמחר אאלץ להתמודד שוב
עם רחובות מלאיי ייאוש
וכל כך קר לי