זר פרחים ישן
שמונח על השולחן
מזכיר לי את הזמן
שריחך נישא עוד באוויר
שלא גיליתי לך את סוף השיר
כל-כך רציתי בליבך
אך לא הצלחתי רק לקרוא בשמך
נמאס לי כבר מכל המה ואיך
וזה רק מסתבך
וליבי עודנו מתדפק על שערך

בעולמי המשתנה מהר, לאט
זכרונך המתקרב הרבה, וקצת
דוחף ללכת עד הסוף, כמעט
וחולם רק על אני, רק את

השיר שלי קטן
אך עומד הוא כאן, איתן
אלייך נאמן
ומנסה לפרוץ הרים וים
אולי ימצא את שתי עינייך שם
ואז תועילי בטובך
הרי עשה הוא דרך ארוכה למענך
לכל קצוות עולם נשא את שמך
סיפר הוא את יופייך
רק ביקש לגרום לך לחייך

בעולמי...

השיר שלי קטן
אך עומד הוא כאן, איתן
אלייך נאמן.