שכבת על החוף,
בהית בירח
את אורו החיוור הוא שלח אליך
שיערך פזור וזוהר ומנצנץ כנגדו כאבק כוכבים
הוא נתן לך אור בחשכה.

ליטפת את החול מתחתיך,
אחזת אותו בחום
והוא בתמורה שינה צורתו
כך שכרבל את קימורי גופך
ומשך אותך אליו
להגן עליך מצינת הלילה
מתעלס איתך בדרכו השקטה.

שכבת בין הגלים
הם ליטפו אותך והעבירו בך את
ידיהן העדינות משתוקקות לגמוע את חום גופך
הם נעו ממך והלאה
אך חזרו תמיד לנגיעה נוספת

הוא שלח לך מתנות שהעלה
ממצולותיו
צדפות לבנות וטהורות
שיהיו לך למזכרת כי חשש
שתשכחיו כשתדרוך רגלך הענוגה
על קרקע יבשה בשנית

חייכת אליו בעינייך העמוקות
וקבלת את מנחתו
אימצת אותה לגופך
קירבת אותה לליבך הפועם ברום

ראיתי אותך מקרוב
אך במרחק עולמות ממך הייתי
צופה בך בשקיקה
בעוד התנת אוהבים
עם הים

ואני איני מלבד
סלע איתן במרחק
הקבוע לעד לאדמה
ויודע אני שאין בי ידיים ללטף
ולא קרני אור לשלוח,
איני צופן בחובי מתנות
ואיני כחול ומרהיב
ומלא מסתורין כמותו

הנני רק סלע איתן במרחק
אפור, קר וגלמוד
וברואי אותך
נשאתי תפילה בשפתים קמלות

הלוואי והייתי ים...