היא זורקת את הלב בבקבוק עם קצת נוזל,
ותסגור אותו היטב מאחורי מסך ברזל.
רק עוד כמה גרגרים והזמן שלה אוזל
מתפללת שכולם כבר ילכו לעזאזל.

מכורה להגיון שתקוע לה בוריד
ותמיד, תמיד לוחשת מפחדת להגיד,
זה הפחד שטמון בה את שפתייה הוא מרעיד
הצלקת שחרטו בה מלי מילים הכח תועיד.

נעלמת העצמה, ויותר היא לא תופיע
הוא ישלח לה את עצמו, אבל אליו היא לא תגיע.
זה הפחד שבפנים,
עד המוות הוא מרגיע.
זה נראה תמים בחוץ מבפנים זה המניע.