טל ברדה / עירפול חושים |
העין אינה רואה.
קורים נטווים של הרהורים,
שאריות של עננים אחרי שקיעה
נשימות של פרפרים נופשים עלי הגנתם.
אני הולכת לבדי בהיסוס, אוחזת ידו של כל מי שייתן.
היקום הופך לצורה של יד
רק אני לא מצליחה לאחוז.
נלחמת עם הרצונות שלי
לא יודעת היכן ללכת.
ואתה שם מסתכל עלי מאחור
מחוייך ומלא אור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|