אורין ויינברג / סצנה לילית |
הלילה אין ירח,
קול ילדה קורא לי ממרחק
רגל ועוד רגל בחוץ, מטופפת באצבעות עירומות
על רצפת האספלט
הנה אני, הכביש הומה
שקופה לתנועה המייללת
אמא! אמא? חריצי שפתיי מסננים,
אדמת השדה מקריחה ואיננה
אגלי זיעה מכסים את הטל
אזוב מיובש נכרך סביב הצוואר
עוד רגע קט והסאה נגדשת
אך לא
הירח מגיח בחטף
והניצבים סרים למקומם
"קאט!"
אפילו להפסקת קפה אי אפשר לצאת כאן.
23.8.08
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|