כשאני יושב בחדר שלי דקות ארוכות אני מרגיש את הקירות סוגרים
עלי.
זה מאוד מפחיד.
תמיד זה היה קורה לי גם כשהייתי קטן ואימא שלי תמיד הייתה
מרגיעה אותי" "אל תפחד זה נעלם" היא אמרה ברכות ומיד אחרי שהיא
הייתה אומרת את זה הייתי נרגע בן רגע, וכמה דקות לאחר שהלכה
החדר שלי היה הופך בחזרה לחדרון .
זה מאוד הבהיל אותי מה פתאום זה סוגר עלי בחזרה זה היה מאוד
מוזר כשהקירות היו "מוחצים אותי" צעקתי חזק ואף אחד לא שמע
אותי. אין מה לעשות הקירות סגרו עליי.
היום כבר התבגרתי ואני לומד להתמודד כי ברגע שהקירות סוגרים
עליי אני עוצם עיניים ומוצא את עצמי בחזרה באותו חדר רגיל עם
צבעים מתקלפים ופוסטרים צבעוניים.