עכשיו הרגליים השבורות שלי נוחתות על הירח,
כמעט קורסות תחת כוחה של כבידה חלשה פי שישה, המחשבות
נופלות מוטחות על הרצפה.
יום יבוא ואחזור להקיא
פעם כאב, נכון? נכון.
עכשיו אני נועלת את עצמי על הירח,
יוצאת מגדרי שלא לדחוף שום אצבע לגרון
רק לתפוס את הבטן באצבעות ארוכות, חסרות כוח בעלות ציפורניים.
אני נגמלת, אני נגמלת עכשיו,
זה צעד קטן לאדם וצעד עצום בשבילי.
כשהחלום נסדק ומתבקע ונוצר מכתש קטן,
כשאני לא אהיה יותר אסטרונאוטית. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.