אספתי אותם אחד אחד.
הפעם ההיא שלא באת, הפעם הזו ששיקרת,
שבכיתי לילות בחדר, שלא אמרת "יהיה בסדר"...
זכרון רע, ועוד אחד...
ועוד אחד...
ואחרי שהחלטתי שאגרתי מספיק קשרתי בחוטים עבים של השלמה.

אבל אז מגיע זיכרון טוב אחד, אפילו אחד כזה קטנטן
ופורם לי את כל החוטים.
הזכרונות הרעים מתנדפים,
אני מיד קופצת לכל הצדדים,
לתפוס רק אחד...
רק אחד שיישאר...

זכרון טוב אחד קושר סביבי חוטים עבים של געגוע.

ובזכרון הזה העיניים שלך,
טובות, קרובות,
מביטות בי באהבה.

מתי כבר תהפוך אתה לזיכרון.