בנימין וולמן / תודה |
שהבאת אותי
לכאן
לדור עם המתים.
המה צובאים בפתח
להקשות:
מה נותר לאלה
אשר עדיין חיים?
רק לקדש את המתים.
תודה על
שזכרת שעת בואי
ולכתי
נצרת קולות צהלה
וקינה.
עדיין מצטופפים
סביב עריסת הנולד
וגומת הקבר.
הם רק עוברים
ושבים.
תודה
שלא כיסית מערומי
מעיני חמה מדברות
ומעיוורון לבנה
אילמת.
עתה מותירים גופי
ללא רגבי אדמה.
הם רק מושחים
פניהם בגון חיים
שחור ולבן
עד עפר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|