רומן של עשירים,
כך קראת לזה.
רומן של בת עשרים,
וקצת הלכת עם זה.
עניין של החלטה להמשיך ולספור
סיבות ללא מניין, ועקרונות
בלי סוף.

וזה לא עניין,
לעשות מזה עניין,
כשאת שלך, את לא
בוחרת לעשות.
מאשים, כן מאשים,
בעיקר אנשים, שרק בשביל לגעת,
צריך לעבור איזה מאה שערים.

רומן של עשירים,
בעניות החיים המצטדקים.
את בת עשרים וקצת
שכחת להמשיך.
אם זה עניין של החלטה,
עקרונות ושלל סיבות,
יספרו לי את הסוף.

גורלות.
נזילים כמו אהבה.
בואי נתעלה על עצמנו,
שלא ניתלה בעצמנו.
בואי נרד יחד
אל שוויון האפסיות,
הבולט בשלמותו החלולה.
נתחיל מהסוף את היום,
שבו הכול נשאר כהתחלה.