ובבוקר
שאנחנו קמים
אני שואל אותך, לאן עכשיו
לאן נלך מכאן
ריח הקפה, הפנים הרטובות
הסיגריה הראשונה
ובחוץ, מהומות
לא היינו בכל המקומות
לא נגענו בכיעור
מביטים על השעון שבקיר
הוא מתקתק את הדקות
ואנחנו מרגישים, לא שייכים
את מתלבשת ויוצאת אל העבודה
אני מתעכב בכוונה
עוד דקה ועוד דקה
בסוף הסיבוב יושלם,
אנחנו נחכה בצד
רואה את התנועה,
מרגישים את המגע החולף
וכשאנחנו נפגשים בצהריים
חמש דקות חולפות ואני שואל
לאן עכשיו
לאן נלך מכאן, אם נרצה לחזור
בתחנת הרכבת, עולים ויורדים אנשים
חיילים עם מדים, מחכים שיעבור הזמן
הסיגריה בפה, הרובה בצד
ואנחנו תוהים, אם יש תנועה אחת שמובילה את הזרם
אם יש לנו עוד מקום, אם יש לנו עוד למה התגעגע
אני ממשיך לבד, את נשארת לחכות
לא שואל למה, לא מסתובב לראות
בין האנשים, בין הבניינים
מחפש את המחבוא
הנחמות הקטנות נקנות תמורת חלומות גדולים
מחלונות הראווה, אפשר לראות את חיינו
משתקפים מהצד
לא אוהבים, לא נוגעים
חסרי זוהר ותהילה
אני חוזר הביתה, משלים עם כל מה שקורה
את כבר מחכה
עם ספר וכוס תה
התריסים מוגפים, לא נותנים לרחוב להיכנס
אני נופל לידך, מרשה לעצמי להיעלב
נאנח מעייפות וזקנה
שואל אותך, לאן עכשיו
לאן הולכים מכאן |
