הולך ברחובות
זו עיר זרה
אבל אני מכיר כל רחוב
שומע בראשי, צלילים
מדמיין אותנו רוקדים
ולא שמים לב
שכולם רואים
אני מביט באנשים
הם לא מביטים בי
הם לא יודעים
שאת הולכת אתי
למרות שאינך כאן
מדי פעם אני עוצר
מביט בחלונות הראווה
הסיגריה שביד
לא מסגירה דבר
מדמיין אותך
צוחקת אתי
אף אחד מאתנו לא מספר בדיחות
ובכל זאת, נדמה שמעולם לא היינו עצובים
לא מתכוון להתגאות
לא מנסה להכחיש
אתך, גם בחלקים קטנים
זה יותר שלם, ממה שאפשר להכיל
ממשיך ללכת, והעיר משתנה מפינה לפינה
עוצר לראות אותה
ומדמיין, איך היית נעצרת לידי
מחזיקה את ידי, ושנינו היינו בטוחים
שאנחנו היחידים שמרגישים ככה,
שאנחנו היחידים, שרואים, את הצטלבויות הרחובות
ולידנו חולפים אנשים, בלתי נראים
אני חוצה את הכביש
נכנס לגינה
רואה את הכלבים משוטטים, את הילדים משחקים
אני כמוך, לא מבקש סיפורים שלמים
לא כותב אותם, במטרה לפענח חידות לא פתורות
אני מדמיין אותנו
יושבים על ספסל,
ואני מראה לך עם היד, איפה נגמרים השמים
ואחרי זה מסביר לך, איפה טעיתי
ואת מחייכת, מקבלת את הטעויות כפי שהן
עוד מעט יחשיך
העיר תמשיך להיות זרה, אני אנסה להכיר אותה מהצד השני
מדמיין אותנו הולכים בסמטאות הצרות
מדי פעם נאחזים, מדי פעם רצים, לעתים פשוט הולכים
בכל פינה, את נראית שונה
האנשים מביטים בנו,
את נראית הדבר הכי נכון, שיכולתי לדמיין
אני עוצר בפתח המלון
מביט לאחור, מדמיין אותך באה, מחייכת
שואלת, אם יש לי את כל היום
ואני עונה לך, הפסקתי לחשב
עכשיו זה הזמן יחשב אותנו
מדמיין אותך עולה במדרגות, ואותי מביט בך מאחור
חושב, על כל הדברים שאני לא יודע
ואיך הם הופכים לחסרי ערך, כשאני מדמיין אותך אתי