אני רוצה לחלום. רחוק.
לחלום מעבר לפיזי
עם הפיזי
כמו שאני רוצה
ופעם אחת לא לתת לגוף שלי
להגביל את השאיפה
אני רוצה לרוץ אל האופק
ולעוף
גם אם הגוף
לא יכול
אני רוצה לחלום בגדול
להגשים את הכול
להיות אחת כל כולי
אחת בלב
אחת בראש
אחת ברגליים
אחת שתיגע בשמים
שלמרות שהגוף נשאב לתוך
אני אצא מאופק האירועים
ואדהר במרחב ואאיר
ואגיע לאן שארצה
גם אם ייקח זמן
בלי שייקח זמן
אני רוצה לחלום. רחוק.
לחלום לאן.

היה חלום אחד שהיה חוזר
אליי מדי פעם מתוך המרחק
איך למעלה, לפני היער ואחרי בית הקברות
בדשא של העשבים עד הכתף
אני רצה, ילדה קטנה ושמש
הייתה מאירה את לילי
אני רצה - רצה. אני.
ואחרי שנים
הייתי חוזרת לשם מתוך המרחק
רצה בתוך שמש עשבים ברגליים שתוקות
וחולמת לרוץ באמת. רק עוד פעם אחת.

יש רגעים שאני יכולה לרוץ מעט
ומתאמנת בשביל
שבין הבית לגינה, על הדשא
מהמיטה לסלון למיטה
כל כך עילגת, כל כך טיפשה
רודפת חלומות שכבר אינם
כבר לא ילדה. כמעט אישה
בקושי בת אדם.

היא שוכבת על הספה ומביטה בי
אני מביטה בה חזרה
היא נושמת לאט את היום
אני נשענת על מעקה ורוצה
לקרוע ממנה את השלשלאות
רוצי כבר, את יכולה
ילדה גדולה, ילדה גדולה
רוצי! והיא לא
רק מביטה בי בעיניים גדולות
רוצי, אני ילדה גדולה
רוצי! ואני לא
יכולה.

רציתי להפליג על חלומות גדולים
ושוב אני חוזרת אל העוגן
הזה שקוראים לו גוף
מנסה להרים אותו מתוך החול
והוא כבד, כל כך כבד...
רציתי לכתוב על חלומות
של נערה על הסף
ושוב אני חוזרת
אם אוכל לנשום ולרוץ
אעשה הכול אחרת
והים לא יסער...
למה אי אפשר להמשיך
בלי המשקולת הזו שקוראים לה איבריי
למה אני תמיד מתחלקת לשניים
לי ולגופי
למה הביולוגיה מנצחת
את מדעי הרוח
ולמה אי אפשר אפילו לרגע
לנוח