[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני רוצה לחלום. רחוק.
לחלום מעבר לפיזי
עם הפיזי
כמו שאני רוצה
ופעם אחת לא לתת לגוף שלי
להגביל את השאיפה
אני רוצה לרוץ אל האופק
ולעוף
גם אם הגוף
לא יכול
אני רוצה לחלום בגדול
להגשים את הכול
להיות אחת כל כולי
אחת בלב
אחת בראש
אחת ברגליים
אחת שתיגע בשמים
שלמרות שהגוף נשאב לתוך
אני אצא מאופק האירועים
ואדהר במרחב ואאיר
ואגיע לאן שארצה
גם אם ייקח זמן
בלי שייקח זמן
אני רוצה לחלום. רחוק.
לחלום לאן.



היה חלום אחד שהיה חוזר
אליי מדי פעם מתוך המרחק
איך למעלה, לפני היער ואחרי בית הקברות
בדשא של העשבים עד הכתף
אני רצה, ילדה קטנה ושמש
הייתה מאירה את לילי
אני רצה - רצה. אני.
ואחרי שנים
הייתי חוזרת לשם מתוך המרחק
רצה בתוך שמש עשבים ברגליים שתוקות
וחולמת לרוץ באמת. רק עוד פעם אחת.



יש רגעים שאני יכולה לרוץ מעט
ומתאמנת בשביל
שבין הבית לגינה, על הדשא
מהמיטה לסלון למיטה
כל כך עילגת, כל כך טיפשה
רודפת חלומות שכבר אינם
כבר לא ילדה. כמעט אישה
בקושי בת אדם.



היא שוכבת על הספה ומביטה בי
אני מביטה בה חזרה
היא נושמת לאט את היום
אני נשענת על מעקה ורוצה
לקרוע ממנה את השלשלאות
רוצי כבר, את יכולה
ילדה גדולה, ילדה גדולה
רוצי! והיא לא
רק מביטה בי בעיניים גדולות
רוצי, אני ילדה גדולה
רוצי! ואני לא
יכולה.



רציתי להפליג על חלומות גדולים
ושוב אני חוזרת אל העוגן
הזה שקוראים לו גוף
מנסה להרים אותו מתוך החול
והוא כבד, כל כך כבד...
רציתי לכתוב על חלומות
של נערה על הסף
ושוב אני חוזרת
אם אוכל לנשום ולרוץ
אעשה הכול אחרת
והים לא יסער...
למה אי אפשר להמשיך
בלי המשקולת הזו שקוראים לה איבריי
למה אני תמיד מתחלקת לשניים
לי ולגופי
למה הביולוגיה מנצחת
את מדעי הרוח
ולמה אי אפשר אפילו לרגע
לנוח







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-אמא, אבא
בקניות?

-לא מאמי, אבא
ערומקו.



גם אמא של אפרוח
ורוד לא מחמיצה
הזדמנות להסתלבט
על בעלה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/8/08 10:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סיגל הוטנר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה