חיכיתי כאן בבית,
עברו להן שעות
בין כוס לכוס של יין
זכרונות ומחשבות
בכל צעד וכל רגע
אצלי השארת סימן
יצאתי מהבית,
איני מבין לאן...
אולי שוב אותך אני יצאתי לחפש,
אבנים רבות ראיתי;
אולי אחת מהן ליבך???
מתגעגע, מתגעגע,
במילים זאת לא אוכל לתאר
איך כל רגע בלעדייך
את השעון שלי עוצר
מתגעגע, מתגעגע,
עיניי אינן נעצמות,
ליבי דואב וגם יודע,
שעינייך - גם דומעות
אחרי תקופה שוממת,
ביום אוקטובר חם,
פתאום אותך ראיתי,
ואז ליבי פעם
בלי שליטה ובלי לדעת,
התפתח כך פתאום,
ואני כבר לא ידעתי -
אם מציאות היא או חלום!
למרות שטוב היה לשנינו,
יכל כך להמשיך.
העדפת מכאן ללכת;
את המסך שלי להחשיך!
מתגעגע, מתגעגע...
לגירסת הבלדה:
http://stage.co.il/Stories/537301767 |
