רק שברירים של משפטים, מילים קטועות, תחילת בתים
שעות מתות, חיים אבודים, לילות לבנים, ימים אפורים
נעה בין קול צבע, חוקי הטבע מסתדרים בראש שלי
בתבניות של השירים המוכרים,
ודי נשבר לי כבר תמיד לחזור אחורה לא להתקדם
לשמור על קור רוח בשעה שעוברי אורח
מסתכלים במבטים לא מאשרים כאילו הם יודעים הכל
על מי בכלל נראה להם שהם עובדים?
היכו ידיי אולי פעם אחת יותר מדי, ואם לא די בזה
עדיין מבקרים את צעדיי, אז עד מתי נהייתי אדישה
טוב, הגיע הזמן כבר לשנות את הגישה
בבקשה
מיום ליום עדיין משתנה...
בין טון לטונות משתדלת להכניס קצת מסר סמוי
וזה מתחיל קצת להרגיש שפספסתי ת'עיתוי
או לפחות את כושר הביטוי, מרוב חיפוש אחר שינוי
קיבלתי יבלות ביד, כי כל משפט נשמע צפוי רגיל פשוט משעמם
מוחקת כותבת רוצה כבר למצוא משהו מרענן
איזה ניצוץ מוכר וניחוח חדש
אם כתיבה משקפת את המציאות
מצבי הוא לא ממש הכי הכי וזה מפתיע
מגניב לי בחיים
אני לא מקבלת את זה שכתיבה באה רק ממשברים
עוד נסיון קטן להוכיח אחרת - בבקשה,
אולי כל העניין בעצם רק תלוי בגישה...
אז משתנה כל יום מעט,
צועדת לקראת,
עתיד חדש בקצב לא מורגש
כל פעם קצת
סדר מעוות הופך להגיוני כמעט
לאט לאט
הכל תלוי בנקודת המבט.
אז משתנה כל יום מעט,
צועדת לקראת,
עתיד חדש בקצב לא מורגש
כל פעם קצת
סדר מעוות הופך להגיוני כמעט
לאט לאט
הכל תלוי בנקודת המבט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.