לפני כמה שנים טובות ציירתי ציור. אחחחח ממש כמו במכונת זמן
שלוקחת אותי לאותו רגע שבו ציירתי את הציור. הוא לוקח אותי
עכשיו אין כמו נוסטלגיה טובה בגיל השיבה. ציור כ"כ מקסים הוא.
הציור הזה שמור בתוך מסגרת עץ ישנה. אני זוכר את אותו יום בו
ציירתי את הציור. היה זה יום אביבי במיוחד. אני ואהובתי נסענו
ביחד לטיול רחוק.
אל מקום שהשקיעה יפה לו. היה זה אגם שאיש לא עבר דרכו במשך
שנים. אני זוכר את הבגדים שהיא לבשה. מין שמלת קטיפה ירוקה
כדשא. אני זוכר את אותו אפרסק גדול שקטפתי לה מעץ האפרסקים.
אני עדיין רואה את אותה צלקת שנעשתה לי מטיפוס על העץ.
אני זוכר ותמיד אזכור את מבטה המחויך. התיישבנו שם שנינו
והוצאתי מתיקי את הקנווס ואת צבעיי כדי להתחיל לצייר את אותה
יצירת מופת
את דיוקנה. היא עמדה לה שם בלי לזוז כדי שאני אצייר אותה.
השתמשתי ב5 צבעים

בצבע כחול שהדגיש את נופה.
בצבע ירוק שהתאים בצורה יוצאת דופן לשימלתה .
בצבע חום כדי להראות איך שיערה החום קורן מהשמש.
בצבע ורוד בגלל פריחת האביב.
בצבע אדום שבו נצבע תליון הלב שהענקתי לה שהוא בעצם סימן את
אהבתי אליה.

אחרי שציירתי ציור זה הלכנו לישון מחובקים יחדיו לרגלי זריחת
הכוכבים.
אחחחחח כמה זכרונות אפשר להוציא מציור אחד. מצאתי אותו תלוי
בעליית הגג שלי.

אני עד היום לא מבין לאן היא נעלמה.