את לא רצינית, תאמיני לי. זה שאני לא מדבר איתך זה לא שאני לא
רוצה אלא אני לא יכול. את משגעת אותי אבל אני מפחד ממך פחד
מוות. את לא יציבה מספיק בשבילי, ואני לא יציב בעצמי אז על אחת
כמה וכמה שאיתך אני לא יכול להסתדר. אני אוהב אותך, כבשת אותי,
אבל את משגעת אותי עם ההתנהגות שלך, זה לא מתאים לך, אני לא
רואה אותך ככה, למה? למה את נותנת לי לראות את כל הפאקים שלך,
אני לא מסוגל יותר, את חייבת להפסיק להוציא את זה עליי. זה לא
שאני לא יודע שאני מניאק לפעמים, אבל עדיין אני נותן לך מאה
ועשר אחוז מעצמי ואני מרגיש כאילו שאני לא מקבל ממך כלום. למה
זה? אני שואל את עצמי, אולי עשיתי משהו? אולי אמרתי משהו? אבל
זה לא יכול להיות שאת ככה מתנהגת איתי, הריי את אומרת לי שאת
אוהבת אותי ואני מאמין לך אז למה את רק אומרת ולא עושה, אני
אומר, מתכוון ומראה את זה. אני יודע שאת גדולה עליי בכמה וכמה
מידות אבל זה עדיין לא אומר שאני לא אוהב אותך, לי זה לא מפריע
להיות עם מישהו שהוא יותר טוב או יותר חכם ממני, ההיפך הוא
הנכון, אני מוצא בזה סיפוק גדול יותר לדעת שאני עם מישהי שהיא
כן יותר טובה וחכמה כי אני יודע שאני לא מושלם אז להיות עם
מישהי מושלמת כמוך זה רק מה שאני חולם עליו, אבל את משגעת אותי
ופוגעת בי תמיד, והיתרון שלך עליי הוא זה שאת יודעת שאני לא
יפגע בך בחזרה ואני גם יודע שאני לא יעשה זאת כי באהבה אין
חוקים אבל יש סטנדרטים, אחד מהם הוא לא לפגוע בצד השני לא משנה
כמה הצד הראשון פגוע, אז אין לי בעיה לאכול ממך חרא כי אני
אוהב אותך ויש תקופות בחיים שקשה, מי כמוני יודע, אבל עדיין זה
לא מצדיק את מה שאת עושה, זה מקשה עליי להתקדם איתך, זה הורג
אותי מבפנים, לאט לאט אני מרגיש כאילו שאני מאבד צלם איתך,
הביטחון שלי יורד, אני עייף רוב הזמן ואני רוצה לצעוק עלייך
ולקלל אותך ולהגיד לך שתפסיקי להיות זונה אליי ושאני שונא אותך
כבר אבל אני לא יכול אני מרגיש שרוף מבפנים אני לא יודע מה
לעשות. אני מת. אני רק רוצה שיהיה לנו טוב ביחד אבל אני לא
יכול לגרום לזה כי את כל פעם זורקת אותי מחדש, תפסיקי! זה
מעצבן ושוב אני מגיע למצב שאני שותק ולא יכול להגיב לך כי
האהבה שלך מכאיבה לך ולי ואני כבר את הכאב שלי מהחיים האלה
ספגתי, אין לי כוחות אני רוצה שזה יפסק. כשאני מוצא אותך
בהתקפי האסטמה הקשים שלך ומתחיל להפוך את העולם בשביל ונטולין
ואז אני רואה אותך נחנקת ונחנקת וגם אני נחנק ואני משתגע אהבה
שלי כי אני לא רוצה לאבד אותך, אני הופך את העולם בשבילך רק
מנסה שתנשמי אוויר אני רואה את הלחץ  והאימה בעיניים שלך
ובדיוק ברגע שמשתחררות לך הריאות אני יכול לראות איך בשנייה את
נרגעת ואותי זה ממיס. כשאת עצובה ובוכה אני מחבק אותך חזק כי
אני רוצה לקחת את העצב הזה ממך. שיעבור אליי, לא איכפת לי
העיקר שלך יהיה טוב. את בתקופה חרא בחיים שלך אני מבין אבל אם
לא שמת לב גם אני ואני לא אומר מילה ושותק וסופג ועובר הלאה כי
אני יודע שיהיה טוב ואת מה את עושה, מוציאה את זה עליי ואני
נפגע ונשרף אני מרגיש כאילו שאת שופכת עליי חומצה. את יודעת מה
עברתי בחיים שלי הייתי מספיק פתוח איתך כדי לשתף אותך אבל את
מביאה אותי למצבים שאני מרגיש כאילו שהוצאת ממני את כל זה
במרמה כדי לפגוע בי כי את עושה את זה לפעמים. וזה שורף אהבה
שלי, זה שורף לי את הלב ברמות על. אני רוצה למות כל פעם שאת
עושה את זה ואני מספיק אובדני בעצמי. את פתחת לי את הרגש ואני
לא יכול לסגור אותו. התקופה איתך הייתה התקופה הכי מוזרה
ומעוותת בחיים שלי ואני לא מצליח לעבור הלאה, אני לא יכול, לא
פיזית ולא רגשית ואני יודע שאת תזלזלי בי כשתקראי את זה אבל
זאת האמת. אני מרגיש שהייתי יותר מידי אמיתי איתך ואני לא יכול
יותר, אני רגיל לשקר ולרמות, זה דרך החיים שלי ואיתך הייתי
אמיתי מההתחלה ואת לא יכולה לפגוע בי כשאני בא בכוונות כאלה,
אני רגיש. אני לא יכול להעביר עוד יום איתך ככה, אני רוצה
למות, האהבה הזאת כואבת ואני לא יכול לסבול את הכאב הזה יותר.
אני יושב מולך ואני לא יודע אם אני רועד מהקור של החורף
המזדיין הזה או שאני רועד מהצמד מילים הבאות שעלולות לצאת לך
מהפה ולזרוק אותי רחוק יותר משכל אדם אחר הצליח בימי חיי. דיי
אני לא יכול אני נהייתי בכיין וטמבל לידך או ממך ואני יודע שזה
לא תירוץ ושזאת לא דרך להאשים אחרים במה שאני מרגיש אבל זאת
האמת - איתך אני כבר מרגיש מת.