הייתה לי נסיעת עבודה למוסקבה
שהיתי בחלקים האפורים של העיר במקומות שמסתובבים האנשים
האפורים
באחת מתחנות הרכבת ראיתי את האישה הזאת
שעליה נכתב השיר.

מיליון אנשים עולים ויורדים
במדרגות הנעות של תחנת הרכבת התחתית במוסקבה.

ובקצה מהדרגות בתוך תא עץ קטן
יושבת אישה במדי צבא.
והם לא רואים אותה
והיא לא רואה אותם.

ואני רואה אותה, וחושב,
שכך היא מבלה את חייה
שכך היא מכלה את חייה
בחשכת הניאון,
לצלילי המדרגות הנעות,
במקום בו הכל חולף ואין במה לאחוז.