|
את לוקחת את הסכין, אמא
ונועצת בי היישר בלבלב.
איפה שאת יודעת שהכי ייכאב.
ואני מדממת.
דם שקוף ומלוח
אשר ניקווה בקצוות עיני ושוטף את פני.
ואני מדממת.
דם מתוק מסוכר
שמזכיר לי שלא נשאר בי דבר
מלבד המחלה הארורה הזו.
לא לב. לא לבלב. |
|
|
עודד אמר להרים
ידיים. לא
הרימו. ירה בהם,
המנייאק. לא
להאמין.
לא,לא ציפי, G. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.