|
את לוקחת את הסכין, אמא
ונועצת בי היישר בלבלב.
איפה שאת יודעת שהכי ייכאב.
ואני מדממת.
דם שקוף ומלוח
אשר ניקווה בקצוות עיני ושוטף את פני.
ואני מדממת.
דם מתוק מסוכר
שמזכיר לי שלא נשאר בי דבר
מלבד המחלה הארורה הזו.
לא לב. לא לבלב. |
|
|
פוטרתי. כן.
אני. פוטרתי.
הייתם מאמינים?
אחרי כל מה
שעשיתי בשבילו?
הוא בא ואמר
שאחרי כל
השכלולים שהוא
עשה פה, וביננו,
אני עשיתי אותם,
אז יותר הוא לא
צריך יותר את
פועלו. אפילו
פיצויים הוא לא
שילם לי. לחם
עבודה, לחם
עבודה, לחם
עבודה!
פועלו של בועז
רימר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.