בכי כבר לא נשפך כאן,
החיוך כובש את הפנים.
הגאווה הרגישה שהגיע זמנה,
והאגו בתגובה כבש את הבושה.
במלחמה הזאת הוא כבר יודע שהוא הפסיד.
המציאות הכתה בי בדיוק ברגע הנכון:"רגע המציאות",
נדבקה לי לפנים ולא מוכנה להרפות.
החששות פינו דרכן לספק,
הספק לא הותיר בו סימן.
הוא יודע שמלאכתו הסתיימה.
כשרע תמיד כותבים...
תמיד כשכותבים זה כשרע...
הוא לא יודע.
הוא לא יידע לעולם
האהבה שלו גמרה את מצבורי הכוח שלי
שרפה את הלהבה
יום חדש...
כשהוא יבוא הוא יגמור דברים
אולי עדיף ככה...
אולי לא?
יש תשובות ותהיות שעדיף לנו לא לקבל תשובה עליהם לעולם...