בליינד למון / טופלו |
ולא ידע כי אל מחוז ילדות שב
שהרי כבר קלו המים
ורק עברו עוד כיתר כשולי תהום
ונדמו לו הרחובות עתה סגופים ומרודים
לא הוד מלכות בם
כה אבודים היו חייו ההם
שמיים מבעד קוף מחט
והיה זכרונו בוגד בו
כלל לא נתן דעתו
לנהר הגואה שוב
וכבר עולה על גדותיו
ומטלטלו בין החורבות
רגע אחד של יש
רגע אחד של אין
והירח המציצן ההוא
מצוד האור בין העפאים
נקישת המלקוש
דוק הכילה
ובלחש, בלחש
כשטן מאלחש
בא לו השיטפון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|