סימונה ברנשטיין / רונית כהן ואני |
הסתירו דמעה,
במכחול ציירו עצב
שלקחוני לתהומות נשייה
גררתי עצמי במעלה המדרגות
ציפורניי נשברו דממו
ראיתי אגם רגוע,
הכחול השקוף
הרווה נשמתי הסוערת
ונשמתי בלחש ציוץ ציפורים.
10/6/08
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|