[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אנשים מתגעגעים לתקופות שונות בחיים.
אנשים רוצים לחזור אחורה בזמן,רוצים להיות שוב שם.
כאשר כולם ילדים,הם רוצים להתבגר
כאשר הם מתבגרים הם רוצים להיות ילדים כי באמת קשה להתבגר.
וכאשרהם מבוגרים, הם הכי מתגעגעים לילדות ולהיות שוב נערים.
אך,כשהם זקנים,הם רוצים להישאר באותו מקום כמו להישאר באותו
רגע לתמיד.
לחיות את הרגע ולא לעבור לרגע שבו יגיע יומם.
האנשים,גם מתגעגעים לעוד תקופות עם אנשים בחיים.
כמו חבר ילדות, איך שהיו חברים פעם ונהנו
כשהיו ילדים.
אך זה לא יכול לחזור להיות כמו פעם,
קשה לקבל זאת, קשה להמשיך הלאה ולא להיות עם ההרגל של אותו
בנאדם.
"אנשים פשוט מתגעגעים לאותה תקופה עם האדם, אבל לא בהכרח לאותו
בנאדם עצמו".





אבל באהבה, זה כבר סיפור אחר.
יש געגוע של אדם שאוהבים.
יש כמה צורות של אהבה, אהבה של ידידים שיש ביניהם אינטימיות.
אהבה רומנטית, שאי אפשר להסביר את המונח אהבה.
אהבת משפחה, כל הורה אוהב את הילד שלו.
הגעגוע של אהבה רומנטית, היא הגעגוע הכי חזק.
לחשוב על אותו אדם רוב הזמן, רצון לראות את אותו אדם.
געגוע זה דבר חשוב במערכת יחסים רומנטית.
כי אם רואים את אותו בן זוג כל יום, זה מתחיל לשעמם.
צריכים לפעמים לקחת מרחק וקצת לגרום אחד לשני להתגעגע, לא?
געגוע לאדם קרוב, בן משפחה או ידיד רחוק, אלו גם געגועים
חשובים.
לפעמים שחבר רחוק לא ממש קרוב אלייך כמו פעם, או הורה משמעותי
בחייך
זה בהחלט קשה.
אנשים צריכים את האינטימיות, את הקירבה, את הרצון לחיבוק
ותשומת לב.
ילדים צריכים את האמא והאבא שלהם שיהיו לצידם.
וגעגוע לאדם קרוב זה דבר שלא יכול לחלוף מהר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הבן-אדם נתנו לו
חוק על שמו, רק
לדרעי, נתניהו,
ואייכמן היה חוק
על שמם, טוב
אולי גם סשה
אלתרמן, אבל זה
לא באשמתה.





ד"ר מישה רוזנר,
מלבין פני יוצרו
ברבים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/2/09 17:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ורד פרחונית

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה