האם מהלומות לבי יכריעו אותי במבטך החטוף,
ואפול שדודה לנוכח עורך המבושם.
אך יהירותך, היא שתרחיק את שפתיי,
ואומץ עינייך יחדור ויאזוק את ידיי.

בין אולמות הנשפים וניצוצות התקרה נישאים מעלינו,
נרקוד בין זרים ונרחף בזרועות זה וזו על מרבד עננים.
עם דום פעימותיי נודם גם השיר והמוזיקה כאסורה בחוק.
מבטינו ישתלבו כבפעם האחרונה כחוטי שני בשמלתי הזהובה.

לעולם לא הפסקתי לחשוק במגע שפתייך על פי הקפוא.
כשהחורף הקר שעטף את גופי יפרוץ ויעזוב,
זה אתה שתאחז את גופי הרפוי בידיים חמות חזקות וגאות.