אמרנו שצריך להפסיק, שכדאי לעזוב ולחדול מהכעס.
אמרנו שיש שם עוד רגש עצום, אך הכאב הוא החלק שנמאס.
כי אולי לא הבנתי אותך, לא הבנת אותי, זאת למרות שאהבנו.
ואולי לא נלחמת מספיק אך ניסיתי אני להילחם בשביל שנינו.

והרגש הזה, מה אני עושה עם כל הרגש הזה?
מכבסת, גורסת, קורעת, נגמרת כל רגע כי אתה עוד חסר לי,
מתכסה בשמיכה שוב יושבת בוכה,
מתאבלת על אותה אהבה שהייתה,
כך נדמה לי!

יודעת שתגיע אחרת יגיע אחר ועל אף שנשבעתי,
שוב אשוב לאהוב ולתת את הלב זאת למרות העובדה שכאבתי.
את כאב הפרידה שהייתה לא בגלל שאותך כבר אינני אוהבת,
אך פגענו מידי, לא הבנו מספיק ועכשיו לנשיקותיך מורעבת.

והרגש הזה, מה אני עושה עם כל הרגש הזה?
מכבסת, גורסת, קורעת, נגמרת כל רגע כי אתה עוד חסר לי,
מתכסה בשמיכה שוב יושבת בוכה,
מתאבלת על אותה אהבה שהייתה,
כך נדמה לי!!!

לא רוצה שוב לומר עוד מילות אהבה לאוזניים ערלות שלא רוצות כלל
לשמוע,
לא רוצה שוב אותך לאהוב כי אולי בלעדייך אשיג קצת מרגוע.
ויודעת שיגיע היום ואצלי החיוך לא יהיה רק שפתיים,
אני שוב אקום ואחיה את חיי והידיעה הזאת מספיקה לי בינתיים.

והרגש הזה, אין מה לעשות עם כל הרגש הזה.
הוא קיים ויגמר ויישאר בתוכי בעתיד, כמשהו טוב מפעם כזיכרון,
ואני אחייך כי שוב אינני בוכה,
כל מכה שעברתי תהיה להוכחה.
שהיום אני עומדת בגאון.
מחר כאב כבר יהפוך בפנים לרון!