זה רק גשם,
אני משננת לעצמי שוב ושוב ושוב.
זה רק גשם.
כולה כמה טיפות שעושות קצת רוח ומרטיבות ומנקות את הכל
וזה רק גשם.
זה בסה"כ גשם,
אני מכריחה את עצמי לחזור על המשפט הזה
וגשם זה לא מפתח לתיבה שמורה של זכרונות.
זכרונות שכאלה צריכים להשאר סגורים
וריח של גשם לא צריך לפתוח אותם,
כי זה רק גשם.
כמה טיפות שנופלות ברחוב שקט בלילה
ומניסות את החתולים אל הפחים הירוקים
וזה רק גשם.
זה לא סוג של נקודת מוצא ופתח לגעגועים חדשים
שמי בכלל צריך להתגעגע אליהם?!
ובאמת, זה בסך הכל גשם.
נו, די כבר, באמת!
קצת גשם עוד לא הרג אף אחד, אמא אומרת,
וגם אותי הוא לא צריך להרוג לאט מבפנים
ואת הזכרונות על הלילות החמים עדיף שאשכח,
כי המיטה שלי חמה דיה
ואין לי צורך ללכת למיטות זרות,
כי זה בסה"כ גשם.
כמה טיפות שנופלות בלילה קר
וגורמת לכולם להצטנף להם בבתים.
גשם, אז מה.