סרט: שני שחקנים (בחור ובחורה) בעלי חזות מושלמת, שפתיים
בשרניות, שיניים לבנות, עיניים נוצצות וגוף חטוב וסקסי.
סצינה: יכולה להתרחש בשעות לילה באיזה פארק, אחה"צ במרכז
המסחרי, בעת שקיעה מול גלי ים או בכל לוקיישן אחר למעשה.
עלילה: רומנטיקה, אהבה תמימה, אהבה אסורה, התעלסות, מין,
ארוטיקה.
סוף: לא חשוב, העיקר שהעלילה המוזכרת היתה חזקה.
השפעות: אז ככה, לא מספיק שקיץ גם חום הגוף עצמו מתחמם. הנשימה
נעתקת, רוק שמצטבר בחלל הפה, שיניים נושכות שפתיים, רעד שנוצר
בבטן התחתונה כמו מעיין מבעבע המאיים לפרוץ כל הדרך מעלה עד
שייצא מהשפתיים כאנחה מלאת סיפוק. העיניים נעצמות ומתחילים
לחשוב על השחקנית או השחקן מהסרט לבושים בדיוק מושלם כמו
בסצינה שהכי אהבנו. המוח לא טיפש ולכן בן רגע הדמויות מתפשטות
לנגד עניינו השקועות בדמיון. הלב מתחיל להלום בקצב, מנסה
להיזכר בסיטואציות דומות שחווינו בעבר. השלב הבא?
אצל כל אחד זה משהו אחר, אלו פנטזיות, זה לגיטימי. אצלי, כל
התשוקה הבוערת הזו ביומו של קיץ גורמת לגירויים באצבעות
שנשלחות במהרה לתפוס בדף והעט הקרובים ולהעביר הכל למילים
כתובות. כל מילה שנכתבת מרגישה כעוד פנטזיה ממומשת וביחד הן
יוצרות סיפור של פנטזיה חדשה או רק ממחישות מעט את כל אותן
ההרגשות והמחשבות הסוחפות. זהו מצב של דיבוק. טעמו של האוכל
אינו משתווה לטעמו של הסיפוק. המים אינם מרווים את הצימאון
לתשוקה והשינה רק מרחיקה אותנו לעולם פסיבי.
אין כמו תחושת העט בין האצבעות, רעש ליטוף הנייר, מראה הדיו
הנוטף וצורב את השורות, נוטף מיניות. קצה העט הנאכל קלות בפה,
בין השפתיים האדומות, מהווה תחליף לסיגריה של סוף היום.
המוזיקה ברקע עוטפת בבועה שמבודדת ממה שקורה בחוץ וכאשר תחושת
הסולו הזה מצטרפת לשאר התסיסה פתאום נוצרת תחושה חדשה כאילו
נזרקנו לימה כחולה באמצע שום מקום ואנחנו שוקעים מטה בלי סוף,
מתמכרים לתחושה הזו ששמה תשוקה.