במי שמסעיר אותך,
תבחרי. במי
שמוציא ממך הכול,
שמנקז את האושר לתוך מבחנה אנושית
ומזקק שם טיפה
אחת, שמספיקה   ל  ה כ ו ל.
במי שמסעיר אותך
תבחרי. במי
שמגיש לך את השמש על מגש רותח
ומצנן לך את הלבנה כמטבל בנזונה,
בנזונה.
במי שזוקף לך אוזניים,
מטה שכם לטפס אל פסגה.
במי שמרעיד בך כליות
במקום מוסר. במי שמפעים בך עולם, ולא רק
דופק מקוטלג. במי שמפרפר בך
את שיפולי הבטן ההומה
ממחשבה של בוקר אודות היום
שעבר, שהווה, זה שיהיה,
אודות תהייתו של המחוג, טרם נועו,
בנועו ואודות המשכו.
במי שמסעיר אותך
תבחרי. במי
שציוצי ציפור נשמעים במחיצתו
כמנגינה הערבה ביותר בעולם כולו, והעולם,
כולו, נראה הרבה יותר טוב
עבורך
בזכותו.
במי שגורם לך להרגיש בחיים,
ולא רק בגלל שאת חייבת. במי
שמסעיר אותך, תבחרי. במי
שמסעיר.

אבל את, טיפשה שכמוך,
בוחרת בתואר ראשון-שני,
רכב מליסינג, משכורת שלוש-עשרה,
דירה ממושכנת, בעל נאות,
שני ילדים, חותנת-חמות, חגים
מתחלקים בין בתי אב ואם, ותקתוק
שעון עצר אל תאריך תפוגה, שאז
בום-טראח ושקט ודממה.

עצרי! בחרי עתה!
בחרי חרופה.
בחרי בטרם יכבה אורך,
בטרם תואיל להיעלם
בבואתך. בחרי, יקירה, בחרי
בטרם יבוא יום
אל סיומו. התחנני על נפשך,
בחרי נא,
בחרי
בטרם עת.